היום אני רוצה לשתף אתכם באחת מהחוויות המעצימות שקרו לי בתקופה האחרונה. חוויה שאפשרה לי להרגיש טוב יותר, ולחוש טוב יותר את הקורה מסביבי. חוויה שאפשרה לי להקשיב טוב יותר. ובקיצור, הרבה טוב יצא מהחוויה הזו. החוויה הזו נוצרה מפעולה מאד פשוטה שביצעתי. לא נסעתי רחוק לאיזה צימר בגליל, לא הייתי צריכה להיכנס לאשראם בהודו, לא לעבור סדנת ויפאסנה (אם כי יש קווים דומים).
הפעולה שביצעתי היתה פשוט לשתוק.
החוויה שנבעה מהפעולה הכל כך פשוטה, וכל כך זמינה, היא ממש אמבטית טיהור לנפש. הרגשתי שאני מנקה את גופי מכל המילים הלא נעימות שלפעמים יוצאות מפי, מכל המחשבות שעוברות לי בראש והן לא תמיד טובות. אפשר לי מיקוד מלא במה שנכנס לנפשי ומה שיוצא ממנה.
בדקות הראשונות היה לי קצת מוזר, אבל אחרי שעברתי את שלב המוזרות, פתאום לא יכולתי לחשוב על לחזור באותם רגעים לדבר, ממש התמכרתי לתחושה הזו.
במשך 5 שעות רצופות לא דיברתי. לא הוצאתי הגה מפי.
המשכתי את כל הפעילות הרגילה בבית, מול הילדים, הכנות לשבת. הכל, הכל בשתיקה.
בהתחלה הילדים לא שמו לב שאני לא מדברת, אבל אחרי כמה זמן הם הבינו. הגדולה שלי נהנתה מאד לתקשר איתי דרך הלוח המחיק. בכורתי אוהבת מאד לדבר ולספר, ואני חושבת שגם היא לקחה משהו מהחוויה הזו כשהיתה צריכה לתקשר איתי במשפטים קצרים, ולא סיפוריים וארוכים.
הסנדביצ'ית שלי כל הזמן שאלה אותי למה אני לא מדברת, אבל אני חושבת שדי נהנתה מהעניין, כסוג של משחק.
ומצד הבייבי - הוא קיבל אמא מאד שלווה בהתנהלות מולו, בלי משפטים כמו "תיזהר מ...", או "אל תיגע ב-...", וכאשר רציתי שהוא יתרחק ממשהו, הגעתי אליו ועניינתי אותו בפעילות אחרת.
השתיקה אפשרה לי להקשיב יותר לילדים שלי, להיות ממש, אבל ממש, קשובה לניואנסים הקטנים של הדברים שהם אומרים. המחשבה בעצם ממוקדת במה שהם אומרים, ולא במה שאני רוצה לענות.
שמעתי את כל הקולות של הבית שלי, כאילו אני נמצאת בו בפעם הראשונה.
אני מאמינה שכל אחד לוקח פעולה כזו למקום אחר ושונה, אני אשמח אם תשתפו אותי בחוויות דומות.
לסיום - מומלץ מאד להורים לילדים. זה ממש הרגיע אותי כהורה ואני מאמינה שגם את ילדיי. זה הביא אותי למקום הנינוח מול הילדים, בלי התנצחויות ובלי ויכוחים.
מאחלת לכם שבוע נפלא.
גלית.
הפעולה שביצעתי היתה פשוט לשתוק.
החוויה שנבעה מהפעולה הכל כך פשוטה, וכל כך זמינה, היא ממש אמבטית טיהור לנפש. הרגשתי שאני מנקה את גופי מכל המילים הלא נעימות שלפעמים יוצאות מפי, מכל המחשבות שעוברות לי בראש והן לא תמיד טובות. אפשר לי מיקוד מלא במה שנכנס לנפשי ומה שיוצא ממנה.
בדקות הראשונות היה לי קצת מוזר, אבל אחרי שעברתי את שלב המוזרות, פתאום לא יכולתי לחשוב על לחזור באותם רגעים לדבר, ממש התמכרתי לתחושה הזו.
במשך 5 שעות רצופות לא דיברתי. לא הוצאתי הגה מפי.
המשכתי את כל הפעילות הרגילה בבית, מול הילדים, הכנות לשבת. הכל, הכל בשתיקה.
בהתחלה הילדים לא שמו לב שאני לא מדברת, אבל אחרי כמה זמן הם הבינו. הגדולה שלי נהנתה מאד לתקשר איתי דרך הלוח המחיק. בכורתי אוהבת מאד לדבר ולספר, ואני חושבת שגם היא לקחה משהו מהחוויה הזו כשהיתה צריכה לתקשר איתי במשפטים קצרים, ולא סיפוריים וארוכים.
הסנדביצ'ית שלי כל הזמן שאלה אותי למה אני לא מדברת, אבל אני חושבת שדי נהנתה מהעניין, כסוג של משחק.
ומצד הבייבי - הוא קיבל אמא מאד שלווה בהתנהלות מולו, בלי משפטים כמו "תיזהר מ...", או "אל תיגע ב-...", וכאשר רציתי שהוא יתרחק ממשהו, הגעתי אליו ועניינתי אותו בפעילות אחרת.
השתיקה אפשרה לי להקשיב יותר לילדים שלי, להיות ממש, אבל ממש, קשובה לניואנסים הקטנים של הדברים שהם אומרים. המחשבה בעצם ממוקדת במה שהם אומרים, ולא במה שאני רוצה לענות.
שמעתי את כל הקולות של הבית שלי, כאילו אני נמצאת בו בפעם הראשונה.
אני מאמינה שכל אחד לוקח פעולה כזו למקום אחר ושונה, אני אשמח אם תשתפו אותי בחוויות דומות.
לסיום - מומלץ מאד להורים לילדים. זה ממש הרגיע אותי כהורה ואני מאמינה שגם את ילדיי. זה הביא אותי למקום הנינוח מול הילדים, בלי התנצחויות ובלי ויכוחים.
מאחלת לכם שבוע נפלא.
גלית.
