בעקבות האזנה לתכנית רדיו ביום שישי פרפראות לשבת למדתי כי לא סתם ברא ריבונו של עולם את העולם בכמה ימים. הרי הוא כל יכול, ויכול היה לברוא את עולמנו בפעם אחת. אך מה רצה ללמדנו בכך שחילק את הבריאה לכמה ימים?
שני דברים לקחתי מהתכנית לחיי שלי:
א) בהשראת הפרשה גיליתי בעצמי את הסבלנות, את היכולת לבקש משהו ולהמתין, לא לרצות כדרכם של ילדים שהדברים ייעשו עכשיו. אני באופן אישי לקחתי את זה למקום של ההורה שאני. בכך שכאשר אני מבקשת משהו מאחד הילדים, ובמחשבתי אני מתכוונת לכך שבעתיד הוא כבר ידע לעשות זאת בעצמו ללא הערתי/בקשתי וכו', וזה הוא תהליך הלימוד שלו, הבקשה שלי לא תסתיים במשפט "כמה פעמים אני צריכה לבקש ....", הקול שלי שקט יותר, והדיבור לא מתוך הגאווה של ה-"איך הוא מעז לא לעשות את מה שאני מבקשת?". ובנוסף מה שיפה הוא שאני גם מקבלת היענות טובה יותר מהמתוקים שלי.
ב) דבר נוסף שלמדתי כי יש לחשוב ולראות האם פעולה/יצירה/מלאכה שאני עושה ניתנת לחלוקה לאבני דרך היוצרות תהליך. אם ניתן לחלקה לתהליך יש לעשות זאת. גיליתי כי אם אני באה למלאכה ומנסה לעשותה בבת אחת, אני נשארת עם טעם שיכולתי לעשות יותר.
יש לחשוב קודם על המלאכה שעלינו לעשות ("סוף מעשה במחשבה תחילה") לחלקה לאבני דרך הקשורות אחת לשנייה ובנויות אחת לשנייה, לבצע כל אבן דרך מתוך מחשבה ולא כלאחר יד, כך נגיע לסופו של התהליך כשעשינו ככל יכולתנו.
אני רוצה גם לספר לכם כי כאשר אני חושבת על הדברים האלה עולה בי ההרגשה הכבדה שלקחתי על עצמי עול "איך עכשיו לפני כל פעולה אני "אבזבז" זמן יקר על מחשבה?", אבל לתחושתי זה לא בזבוז של זמן, ומניסיון העבר שלי פעולה שאני עושה אותה מתוך מחשבה מלאה, בלי הסחות דעת, תוצאתה בדרך כלל לשביעות רצוני המלאה.
והכי הכי חשוב - לחכות בסבלנות. לא לצפות לראות את התוצאות של מעשנו באותו הרגע, התוצאות הנהדרות לוקח להן זמן להגיע.
ניתן ורצוי לנסות בבית.
אשמח לתגובתכם.
שבוע טוב.
גלית.
שני דברים לקחתי מהתכנית לחיי שלי:
א) בהשראת הפרשה גיליתי בעצמי את הסבלנות, את היכולת לבקש משהו ולהמתין, לא לרצות כדרכם של ילדים שהדברים ייעשו עכשיו. אני באופן אישי לקחתי את זה למקום של ההורה שאני. בכך שכאשר אני מבקשת משהו מאחד הילדים, ובמחשבתי אני מתכוונת לכך שבעתיד הוא כבר ידע לעשות זאת בעצמו ללא הערתי/בקשתי וכו', וזה הוא תהליך הלימוד שלו, הבקשה שלי לא תסתיים במשפט "כמה פעמים אני צריכה לבקש ....", הקול שלי שקט יותר, והדיבור לא מתוך הגאווה של ה-"איך הוא מעז לא לעשות את מה שאני מבקשת?". ובנוסף מה שיפה הוא שאני גם מקבלת היענות טובה יותר מהמתוקים שלי.
ב) דבר נוסף שלמדתי כי יש לחשוב ולראות האם פעולה/יצירה/מלאכה שאני עושה ניתנת לחלוקה לאבני דרך היוצרות תהליך. אם ניתן לחלקה לתהליך יש לעשות זאת. גיליתי כי אם אני באה למלאכה ומנסה לעשותה בבת אחת, אני נשארת עם טעם שיכולתי לעשות יותר.
יש לחשוב קודם על המלאכה שעלינו לעשות ("סוף מעשה במחשבה תחילה") לחלקה לאבני דרך הקשורות אחת לשנייה ובנויות אחת לשנייה, לבצע כל אבן דרך מתוך מחשבה ולא כלאחר יד, כך נגיע לסופו של התהליך כשעשינו ככל יכולתנו.
אני רוצה גם לספר לכם כי כאשר אני חושבת על הדברים האלה עולה בי ההרגשה הכבדה שלקחתי על עצמי עול "איך עכשיו לפני כל פעולה אני "אבזבז" זמן יקר על מחשבה?", אבל לתחושתי זה לא בזבוז של זמן, ומניסיון העבר שלי פעולה שאני עושה אותה מתוך מחשבה מלאה, בלי הסחות דעת, תוצאתה בדרך כלל לשביעות רצוני המלאה.
והכי הכי חשוב - לחכות בסבלנות. לא לצפות לראות את התוצאות של מעשנו באותו הרגע, התוצאות הנהדרות לוקח להן זמן להגיע.
ניתן ורצוי לנסות בבית.
אשמח לתגובתכם.
שבוע טוב.
גלית.
