יום שישי, 26 בפברואר 2016

כאן ועכשיו ...

בס"ד

הרגע הזה שבו הבנתי את מהות החיים בזמן גידול תינוקות הוא הרגע שבו נשמתי לרווחה ובאמת הרגשתי שזה רגע מכונן. יכול להיות שיש אנשים שהרגישו את זה ממש עוד בזמן ההריון, או אפילו מוקדם יותר. אצלי זה בא אחרי 13 שנות הורות.

הבנתי בעצם שכאשר אני מגדלת את הילדים הכאן ועכשיו הוא הקובע. יכולות להיות לי הרבה תוכניות לעתיד - קריירה, לימודים, עיצוב הבית, נסיעה לחו"ל וכו', אבל לילד שלי יש תוכניות אחרות, הוא חי כאן ועכשיו. הגדילה שלו, הרצונות שלו, הם לעכשיו, הם לא לעוד שנים קדימה, ולכן טוב יהיה אם אעשה את התוכניות אבל אדע שהן נמצאות ב-hold, או אם ממש חשוב לי לעשות אותן אז לחלק אותן למנות קטנות, כל פעם קצת, לא לרצות את התמונה כולה כי אז בעצם אני מניחה את הילד שלי בצד. הוא זקוק לי, אני העוגן שלו.

הדברים נכונים לשנים הראשונות של הילד, אח"כ, נדמה לי שבערך בגיל 3, כאשר הוא מתחיל לפתח את תודעת האני שלו, אפשר לקחת קצת יותר, ולתת לו להתרחק מעט, אבל כל פעם רק צעד קטן, שירגיש קרוב, שידע שיש מי שנמצא שם לידו גם אם הוא קצת מתרחק.

שבת שלום.

שלכם,
גלית