יום חמישי, 29 בדצמבר 2011

אפשר להתחיל ...

אני חושבת שיהיו כאלה שיוכלו להזדהות עם התכונה שלי, שלא מאפשרת לי לעשות משהו אם משהו אחר לא הסתיים.
זה בעיקר קורה לי כאשר למשל יש כלים בכיור או בית מבולגן, אני לא אצליח לעשות כלום עד אשר הכל מסודר, כנ"ל סדר בשולחן.
וזה בעצם מה שקרה לי עם הבלוג. רק היום הבאתי את הבלוג למצב עיצובי סביר, עדיין לא מושלם אבל סביר, ורק עכשיו אני מצליחה לכתוב. זה קורה לכם לפעמים?
מישהי פעם אמרה לי שזו תכונה של נשים.
אז זהו, באמת אפשר להתחיל.

יום חמישי, 22 בדצמבר 2011

בוקר

אני אדם שמתעורר בשעות המאד-מאד מוקדמות של הבוקר, כשעדיין חושך בחוץ. (אני ארחיב על חיי בפוסטים הבאים). ולפעמים, כמו שקרה לי היום, אני יוצאת החוצה בדיוק ברגע שאני קוראת לו בריאת העולם. השמיים כבר בהירים, אבל עדיין רואים את הירח, מבחינתי זו שעת הלידה של היום.
ברגע כזה אני יושבת ומסתכלת על השמיים, רואה את העננים זזים וחשה את לידת היום. ברגע זה אני מאחלת לי את הדברים שאני רוצה שיקרו היום, מברכת את האהובים עלי ואת כל העולם ביום נפלא ומלא התחדשות.

אני חושבת שגם אם היתה לי מצלמה באותו הרגע לא הייתי יכולה להעביר בתמונה את התחושה הנפלאה הזו של ראשוניות.

ואחד הדברים שעשיתי הבוקר הוא להירשם לאתר סימניה איזה כיף, מקום לקנות ספרים, גם משומשים וגם חדשים. עוד לא הספקתי לצלול לתוכו, אבל כל מה שקשור בספרים תמיד עושה לי שמח בלב. מבטיחה לעצמי להיכנס אליו היום בלילה.




שיהיה לכם יום משובח.
גלית.

יום רביעי, 21 בדצמבר 2011

בוקר של סתו באמצע החורף

רשומה ראשונה. אז מאיפה להתחיל? אולי פשוט מעכשיו.
רשומה קצרה רק כדי להתחמם (כמו הסתו, להקת החימום של החורף)


הבלוג הזה כבר קיים המון-המון-המון זמן ... בראש שלי. אני מצאתי את עצמי כל כך הרבה פעמים כותבת את הפוסטים בראשי, בכל מיני רגעים בחיים. והחלטתי שזהו, צריך להתחיל... למה צריך? לא יודעת. מרגיש לי נכון. אני פשוט אתחיל ואזרום עם זה. מקווה שכל מי שיקרא בו יהנה.
מה בעצם אני רוצה להגיד ברשומות שלי? בגדול, לעצור לרגע את החיים להסתכל על כל רגע ורגע בנפרד, ופשוט ליהנות.


אז למה בעצם בוקר של סתו?
בחוץ אפור מאד, התחזית אומרת שירד גשם, בינתיים הוא בושש מלבוא, אך בחוץ הכל אפור. בניגוד להרגשת חודש אפריל שקפצה לביקור ביומיים האחרונים, זה שינוי די מרענן להרגיש קצת את החורף.
לא היתה לי מצלמה זמינה אבל אני אנסה לתאר את מה שראיתי כשיצאתי לשפוך את האשפה בבוקר. שמיים אפרפרים ונקיים, שדה נקי וירוק, ושקט. אפשר היה ממש לראות את השקט. זו התמונה שנגלתה לעיני.


וכתוספת לאווירה הסתווית כשפתחתי את הטלויזיה ב-ערוץ 23 (אני בטוחה שעוד אכתוב פוסט על הערוץ היחידי בטלוויזיה שאני נהנית ממנו) מצאתי את עצמי מול יואל לרנר ומוטי דיכנה (מגזוז) שרים ביטלס:




ולאחר מכן הוקסמתי להכיר את  swing degitanes בקטע שנקרא (מדרכות סתיו).
הלהקה הזו ליוותה לי את הבוקר, איזו מוזיקה משובחת.


ולסיום קבלו את יואל לרנר בשיר מקסים-מקסים שכתבה לאה גולדברג והלחין מיקי גבריאלוב:






יום נפלא לכם.