יש ספרים שאני קוראת אותם לאט בכוונה כדי שהם לא ייגמרו. זה הספר שאני קוראת עכשיו, הוא כל כך מקסים, כל כך שנון, השפה מקסימה, והוא בא לי בדיוק בזמן. לא יודעת למה, אבל זו ההרגשה שלי, שזה הספר שהייתי צריכה לקרוא עכשיו. מצחיק אותי, גורם לי לחייך לעיתים, מרגש.
אני לא מאמינה שמי שכתבה אותו היא בת גילי, אבל כשאני חושבת עליה ועל מה היא עברה בחיים. מה שלפחות אני חושבת שאני יודעת שהיא עברה בחיים, כי אני רק חיה משמועות בתקשורת, ובטח אף אחד מהדברים לא נכון, כי כמו שאני מרגישה מהכתיבה שלה היא לא תיתן לאף אחד להכיר אותה באמת.
אני גם זוכרת שבאיזה שהוא רגע בחיים שלי היא גם היתה שם, היא לא יודעת את זה אבל היא היתה שם, בחיים האחרים שלה, לא בחיים העכשוויים.
לספר קוראים "מקימי" כתבה אותו נועה ירון-דיין.
אני עדיין רק בתחילתו, כי כמו שאמרתי אני קוראת אותו לאט-לאט, כמו שאוכלים ממתק טוב שלא ייגמר. תודה רבה לך נועה על הספר המקסים. מאחלת לעצמי לפגוש אותך פעם לפגישה עם כוס קפה.
שבת שלום.
אני לא מאמינה שמי שכתבה אותו היא בת גילי, אבל כשאני חושבת עליה ועל מה היא עברה בחיים. מה שלפחות אני חושבת שאני יודעת שהיא עברה בחיים, כי אני רק חיה משמועות בתקשורת, ובטח אף אחד מהדברים לא נכון, כי כמו שאני מרגישה מהכתיבה שלה היא לא תיתן לאף אחד להכיר אותה באמת.
אני גם זוכרת שבאיזה שהוא רגע בחיים שלי היא גם היתה שם, היא לא יודעת את זה אבל היא היתה שם, בחיים האחרים שלה, לא בחיים העכשוויים.
לספר קוראים "מקימי" כתבה אותו נועה ירון-דיין.
אני עדיין רק בתחילתו, כי כמו שאמרתי אני קוראת אותו לאט-לאט, כמו שאוכלים ממתק טוב שלא ייגמר. תודה רבה לך נועה על הספר המקסים. מאחלת לעצמי לפגוש אותך פעם לפגישה עם כוס קפה.
שבת שלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה